ריזוטו סלק מאוהב

אהבה לימדה אותי אינספור שיעורים וליבי כמהה לעוד שיעורים אינספור. כי אהבה היא רגש שמעיר אותי בבוקר ומוליך אותי בשבילי העולם הזה. האהבה שרה לי שירים ומלווה את החלומות שלי ומלבה את הפנטזיות שלי על מה שהחיים שלנו יכולים להיות עם נרבה ממנה בעולם הזה. למדתי שיש לה הרבה פנים ושהיא מגיעה ברגעים הכי לא צפויים. למדתי שאין לנו שום שליטה בה, שהיא יכולה להיות רגעית, ובחסדיה היא לעיתים בטוחה ומלווה אותנו מרחקים ארוכים. המתכון הזה הוא מתכון של התאהבות, שזו עוד צורה של הרגש המסתורי והמופלא הזה. והוא טוב ומנחם ומתוק. והוא מוגש לכם.

באהבה.

חברה הציעה לי פעם להסתכל על החוויה הקיומית שלנו דרך פילטרים של צבעים, לכל רגש יש צבע ונקודת המבט המפולטרת יכולה לשמש ככלי חייוני שמבודד קצת מההזדהות שלנו עם חוויות כאלו ואחרות. ניסיתי להבין איזה צבע יש למשל לפרידה, והבנתי שבשבילי היא כתומה כמו שקיעה. צבע כזה שיש בו חום ועוצמה ופחד וריגוש, צבע שמסמן סוף אבל גם התחלה. אדום של כאב ושל אבל וצהוב של תקווה והתחדשות שמתערבבים לכתום.

הכאב שחור. פשוט ככה, שחור משחור, הוא אטום ועמוק וכהה. הוא מצומצם וסופח אבל הוא גם מסתורי ומלא ויש בו את כל הצבעים כולם.

ויש את ההתאהבות שהיא ללא כל צל של ספק, וללא כל שארית של קלישאה ורודה. אחחח… איך שאני אוהבת את הורוד הזה, כמה שהוא מלטף ואופטימי ונועז וילדי ורגעי ודביק.

אותה חברה אמרה לי גם שכשמסתכלים על החוויה כצבע, קל יותר לקבל אותה, פשוט כי אפשר לראות שלכל צבע יש תפקיד ויופי ושיעור ואיכויות בתוך הפלטה הזו של החיים כאן. שהם בסך הכל, ותודה לאל, די צבעוניים.

השבוע היה לי שבוע ורוד. והשבוע הורוד הזה היה כזה ורוד שהרגשתי שאני חייבת להביא אותו לתוך הסיר ולערבב אותו ולהריח אותו ולטעום אותו ולאכול אותו. פתחתי את המקרר ומתוכו קרץ לי סלק. הסתכלתי עליו והוא הסתכל עליי ובלי שתכננו התערבבנו לריזוטו ורוד ונהדר. וריזוטו ואהבה הם דבר שמתערבב ומתערבב ומתערבב.

לפניכם מתכון יחסית פשוט למנה יחסית מסובכת, ההכנה שלו אמנם תצמיד אתכם לסיר, אבל צפוי לכם מחזה מרהיב ומכשף. הטעמים שלו מופלאים, הוא מתקתק והוא מנחם ומפתיע. לעתים הוא מרגיש בלתי אפשרי וקשה אבל אם תתמסרו, תתמלאו ברגע ורוד במיוחד.