מפגש מפואר בין אסיה ואירופה, של יין וייאנג, מזרח ומערב. זה די נדיר להרגיש ששתי אנרגיות הופכיות מצליחות להיות כל כך הרמוניות בנקודה אחת על הכדור. פיזית, זו נקודת המפגש, אבל גם אנרגטית, תרבותית ובטח ובטח שקולינרית זו ה-נקודת מפגש וזה ה-דבר בעיניי שמייחד אותה מכל קפיטל.

istanbulu5

יש שם שפע, שפע אדיר ואינסופי של אוכל שמבוסס על חומרי גלם מעולים ולא מתועשים שמגיעים מרחבי טורקיה הכפריים. בתדמית השטוחה, איסטנבול היא עיר של מדינה מתפתחת עם פוליטיקה דתית קיצונית, בפועל זו עיר סופר מפותחת שהאנשים בה הם נהנתנים מהסוג התל אביבי ופשוטים ורוחניים ומגוונים כמו בירושלים. ירושלים פוגשת את תל אביב. מטורף לא? אני נטרפתי. נסעתי לשם עם שתי חברות אחיות אהובות שלי תמר יפת ואלישבע לוי לחגוג את שנת הלב (גימאטריה 32). אומרים שבשנת הלב כל מה שצברנו בחיים: בניסיון, למידה וחוויות מתנקז לערוצים של יצירה ועשייה. אינשאללה. באנו כמו חיות מסע מתורגלות שיודעות כל אחת מה היא מחפשת ומה טוב ומה נעים לה. זו חיפשה מוזיקה, זו חיפשה הרפתקאות ואני.. זה קל, אני חיפשתי אוכל.

sisters

אכלנו את עצמנו לדעת, זה היה צפוי, כל החברים היקרים שהכינו אותי למסע הזה הזהירו שהטיול הזה הולך להיות ממלא עד פיצוץ. בין אוכל הרחוב שיש ממנו בכל פינה וסמטה דרך הלוקנטות (מסעדות מסורתיות) השופעות תבשילים ועד למסעדות היוקרה לא נשאר מקום לאוויר. אז לקחתי נשימה ואיך שראיתי בפני איזה שפע אני ניצבת, התחייבתי ביני לביני שלעיר הזו אני עוד אחזור. אין טעם לנסות לבלוע אותה בביס. כל שנותר הוא למתוח מעט את הקיבולת ולהקשיב לבטן. הכיס, ברוך ה׳, נדרש למעט מאוד בתמורה ככה שזה הכל עניין של כמה אפשר לאכול. הרשימות האינסופיות תורגמו לנקודות במפה ובשיטוטים בעיר פשוט דילגנו בין המקומות המסומנים ונכנסנו לכל מקום שהיה בדרך או שהסתמן כשווה טעימה. לפניכם הנבחרים של איסטנבולו:

istanbulu6

צ׳יה

לוקנטה מפוארת שמחזיקה 3 סניפים צמודים זה לזו. בכולם מגישים פחות או יותר אותו דבר, תבשילים וסלטים מסורתיים. באחת עושים קבאב ובאחרת דונר (שווארמה) ובכולן טעים. מזמינים שם את המנות לפי גודל הצלחת או המשקל ומשלמים בהתאם, הצבענו על כל מה שגירה אותנו. זה זול וטעים כל כך שלא צריך לחשוב פעמיים. מבין שלל הדברים שניסינו התלהבנו ביותר מתבשיל הכבש ברוטב חבושים, ממאפה האורז עם העוף והצנוברים שהיה מעין ורסיה טורקית לפסטיה מרוקאית, ממרק היוגורט והעשבים ומסלט הירקות הקלויים שתובל בהמון עשבים קצוצים. וואו איזה סיפתח.

ciya

ciya colage (1)

תה

הטורקים אלופים בתה, יש להם גם עניין עם קפה והם לגמרי בלופ של הגל השלישי, אבל התה הוא המשקה של המקום. נסענו אוף סיזן ולא יכל להיות נהדר מזה מהבחינה שהעיר לא הרגישה מתויירת כך שנהנינו ממנה כמו טורקיות ושתינו רוב תה כמנהג המקום בחורף. כל צעד בעיר הקרירה לווה בכוס תה שחור מחמם פשוט, טעים ורותח! על המעבורת, במסעדות ואפילו סתם בחנות שטיחים. בכל מקום מגישים לך תה, לרב הוא חינמי או עבור 1.5 לירה (שקל). זה כל כך כיף ומזמין, תחושה שהעיר אומרת לך בכל מקום- ברוכה הבאה. אה, ויש את הסחלב המקומי, שהוא נוזלי יותר, קינמוני יותר, זול יותר והרבה יותר טעים. בעיקר על המעבורת. הו המעבורת…

istanbulu3

קפה

אי אפשר בלי, ולכן אני אציע שתי מקומות, אחד לקפה הטורקי הקלאסי, חנות שקיימת משנת 1871 Kurukahveci Mehmet Efendi, קולה וטוחנת קפה אחד ויחיד בלבד. קפה טורקי פר אקסלנס. טעים מאוד, ספציפי מאוד, ויש אומרים ממכר. אהבתי, לא עפתי, אבל חזרתי עם שלוש חבילות ואני שותה בעיקר אותו מהרגע שחזרתי. אם אתם בעניין של קפה בריסטות להפוגה מהמסורתיות, תוכלו למצוא בלי סוף ממנו, אני מאוד אהבתי את הקפה של Brew Coffeeworks רשת מעולה עם בריסטות חתיכים ומקצועיים.

cafeistanbulu

ארוחת בוקר

לא מדברים מספיק על ארוחת הבוקר הטורקית וזה הזמן לומר- זו ארוחת הבוקר הטובה בעולם. שמה בכיס הקטן כל בית מלון, בראנצ׳ או לא יודעת מה. יש בה הכל מהכל והיא הכי מפנקת שיש. לא רחוקה מהישראלית אבל הרבה פחות מפוזרת. שלל צלחות קטנות עם מגוון רחב של מטבח עשיר: ריבות ביתיות (הייתה אחת של חבושים, אחת של קלמנטינות), טחינה עם סילאן, הדבש מדהים, ירקות חתוכים, זיתים מעולים, Menemen (השקשוקה הטורקית המטריפה), שלל גבינות צאן מופלאות, לחמים נהדרים, ממרחי אגוזים וירקות ומה לא. מיץ תפוזים טרי, קנקן תה מהביל, כוס קפה טורקי. נגעתי בגן עדן, אפשר להתחיל את היום. שתי המלצות למסעדות בוקר מופלאות- בצד האירופאי: Van Kahvaltı Evi בצד האסייתי: Moda Van Kahvaltı

breakfast

menemen

Muhlama

הפולנטה של הטורקים, דייסת תירס וחמאה מזוקקת מוגשת במחבת בארוחת בוקר בקונטות. זה שמן עד מבהיל, הדייסה מצופה בבריכת שמן כזו שגרמה לחברותיי להרים גבה ולתהות אם זה מתאים כל העסק הזה. וואלה מתאים. זה טעים, חורפי, רך ומנחם. אולי לא כל בוקר אבל לגמרי שווה טעימה. מצאנו אחת טובה במיוחד ב- cay tarlasi café

muhalama

קימאק

מבין שלל הדברים שטעמתי לראשונה באיסטנבול, זה לגמרי הפייבוריט שלי. מדובר במוצר חלב, משהו בין חמאה לגבינה. אולי לא נשמע מגרה וגם לא ממש נראה, אבל זה כל כך טעים. אמא. מגישים אותו לרוב לארוחת בוקר וגם לצד בקלאוות ואני רציתי שיגישו לי אותו בכל מקום עם כל דבר ושיהיה לי ממנו בבית בלי סוף עד סוף הימים. עד כדי כך התלהבתי. עובדת במרץ על מתכון, כי מסתבר שאפשר להכין את זה בבית. עד אז, השמועה אומרת שאפשר למצוא קימאק אצל באשר ואם אתם קוראים את הפוסט הזה, סיכוי גבוה שאתם ב/בדרך לאיסטנבול אז למה אתם מחכים?

kaymak

ממתקים

בכל מקום, בלי סוף, חומר הגלם המרכזי והמושלם עד עילפון בקונדטוריה הטורקית הוא לא אחר מאהובי היקר הפיסטוק. מלך האגוזים, ירוק וסגול ויפה ומלא טעם. עושים ממנו עשרות סוגים של בקלאוות שהולכות מדהים עם קימאק (עע). מכל יצרני הממתקים הכי התרגשתי מ-Karaköy Güllüoğlu. אל תתבלבלו ותזמינו פשוט כמה שיותר סוגים וליד כף גדושה של קיימאק ותה מהביל. חלום.

baklava

חמאם

חוויה על חושית לגוף, חוויה נשית מהממת, ארכיטקטורית, תרבותית, מסורתית, חלאס כבר עם המילים, פשוט ללכת. זה קטע כי רק תיירים בעניין. המארחת הטורקית שלנו לא הייתה אף פעם בחיים בחמאם, מחדל, היא אומרת שזה נורא תיירותי. אני לא בעניין של מלכודות תיירים, אבל במלכודת הזו אני מוכנה להיתפס פעם בחודש. הרגשתי שם כמה הגוף שלי היה זקוק לזה וכמה הגיוני לי שיהיה זה עניין שבשגרה. בוא נגיד שאם זו הייתה כוונת המשורר במקווה עכשיו הכל ברור. אנחנו הלכנו ל- Kilic Ali Paşa Hamam שקיים משנת 1571 במבנה מרהיב. מסורת הניקוי שם מוקפדת, חכמה ומעוררת השראה. מתחילים משטיפה בכלי נחושת שהזרם שלהם נעים לגוף (כמו באקט בהודו רק בכלים יפהפיים ובטמפרטורה מושלמת), ממשיכים בשכיבה בחצי עירום על אבן שיש חלקה וחמה ומסתובבים כמו שווארמה שמתחממת מכל הכיוונים. לאחר מכן מתחילה מלאכת הקרצוף. החמאמיסיטית פשוט מקרצפת כל מילימטר בגוף בשלושה סוגים שונים של מקרצפים, משייפת את העור בגסות ומוציאה ממנו שעבה עבה של לכלוך עיקש ומפליא, ממשיכים בשיוף עדין שמחזיר אותו למצבו החלק והנעים ולסיום בערמות של קצף סבוני בריח מופלא. זה טקס שלוקח כשעה, בסיומו עוטפים כל איזור בגוף במגבת יעודית ונחים על ספות מרווחות במבנה היפהפה. זה מתיש את הגוף אבל מחדש אותו באופן הכי ממשי שיש.

hamam

באליק אוקנוק/ אקמק/ דורום

בתרגום חופשי: לחם (אוקנוק/ אקמק/ דורום- סוגי לחם שונים) דג (באליק). מתחת לגשר גלטה שמחבר בין קרקוי לאמינונו יש כמה וכמה מסעדות שמוכרות את אוכל הרחוב המופלא הזה, אנחנו שאלנו את מוכר הטבק מתחת לגשר איפה הוא אוכל והוא שלח אותנו לרחוב הדייגים הצמוד לגשר שמצאנו בו הפתעות יפות לבית מעולם הים (מוביילים, קשירות חבלים יפהפיות, צדפים..) וגם את הדוכן Balık Dürüm Murat Usta שמכין את בליק אקמק טעייייים. הוא צולה את הדג במסירות, מתבל בלימון וברוטב סודי משלו, מרכיב כריך מחצי בגט בגודל של שני בגטים, ירקות ובצל עם סומק, צולה את הסנדביץ אחרי ההרכבה ומגיש חם חם. 7 לירות. חמישה שקלים לתענוג בלתי יתואר.

istanbulu2

איסטנבולילה

חיי הלילה באיסטנבול שוקקים. רוצים לרקוד? תבדקו מה יש ב- minimüzikhol, רוצים ללכת להופעה טובה, תבדקו בגוגל, למה יש אינספור מוזיקאים מדהימים מקומיים וכאלה שמגיעים מכל העולם לתת בראש. הסצנה מדהימה ושוקקת ופשוט כיף לצאת בלילה. אנחנו ראינו את bob moses והתרשמנו עמוקות מההפקה המדהימה, וידאו ארט, תאורה סאונד, עיצוב חללים, זרימת קהל (אתם יודעים שאני מפיקה ביומיום שלי כן?) טירוף! לדרינק מגניב וצייד של חתיכות וחתיכים (איזה עם יפה יא אללה) לכו ל- Bina

istanight

ה-קבאב ה-אירן וה-קנאפה

במקום אחד בשוק המצרי יש את הקבאב והקנאפה הטעימים ביותר שטעמנו. קיבלתי המלצה אליו מיעל לוי, חברה טורקיה מופלאה ולביבה. היא שכחה לספר לי שגם האירן שם הכי טעים בעולם. Ayran הוא משקה יוגורט שמזכיר רוויון ששותים אותו שם עם הכל. מזל שבכל מקום שהגעתי אליו הזמנתי גם אירן. הם עושים מלא סוגים של קבאב מכבש ומעוף עם עגבניות ועם חצילים והכל טעים טעים. באמת כל כך טעים שפשוט הייתי רוצה שזה יהיה מתחת לבית שלי ושאני אוכל שם כל יום. את הקנאפה המהמם שלהם, מכינים על גחלים והוא מושלם. פשוט מושלם. לידו אפשר להזמין קפה טורקי והם לא מכינים אותו בעצמם אלא רצים להביא כוס מ Kurukahveci Mehmet Efendi (עע קפה) ואין טוב מזה. פשוט לאכול הכל וללכת לשנצ אחרי. ולחזור שוב.

kebap

iyran kunefe

התחכמות קולינרית

קיבלנו המון המלצות על מסעדת Neolokal המדוברת, חברים שאני מאוד מעריכה את הטעם שלהם דיברו רבות וטובות על המקום שמתפאר במנות מתוחכמות בהשראת המטבח המקומי. לרב זה ספין שאני מתה עליו, קחו שקשוקה, פרקו אותה ותעשו לי ממנה משהו שאני בחיים לא אכין בבית והם עושים את זה, על מלא מנות רחוב ומנות מסורתיות. על אף שהביצוע מרשים ויפה, איך אני אגיד את זה, לא הכי טעם לי. אני בכל זאת מכניסה את המסעדה לרשימה כי זו מסעדה יפהפיה עם נוף מדהים לעיר ושירות מעולה ומנות מעניינות ובעיקר כדי לא לפסול על בסיס חוויה חד פעמית. אבל מה, לא עפתי.

neolokal

לחמג׳ון

הפיצה הטורקית המפורסמת מציצה מכל פינה והיא שונה מאוד ממה שטעמתי פה בארץ. דקיקה, כריספית והבשר נאפה באופן חלקי ביותר, עניין של שניות בתנור. מגישים אותה עם ערמה של פטרוזיליה ולימון. מהצצה לשכנים המקומיים ראיתי שהם פיזרו את הירק, סחטו את המיץ מהלימון גלגלו ואכלו עם אירן כמובן. עשיתי כמותם. יאמי. האהוב עליי היה Halil Lahmacun

lahmachun

שופינג

בלי. סוף. ברמה של לשלוח במכולה/ לשלם אוברוויט בלי לחשוב פעמיים. מלא מוצרי אמבטיה מדהימים- מגבות, חלוקים, סבונים, בלי סוף חומרי גלם והמנצחים: פיסטוק על שלל מוצריו, ירקות ופירות מיובשים למיניהם, דבש וגבינות, יד שניה של החלומות, כלי נחושת, בגדים, תכשיטים, שטיחים, כלי קרמיקה מצויירים בעבודת יד ומה לא. סתם ברחובות kadikoy, או במעלה רחוב Istiklal, בשוק המצרי ובבזאר הגדול, פשוט לצאת עם תיק גדול וריק ולהתחיל לשוטט.

istanbulu4

אין ספק שזה קצה קוצו של המזלגון, לא ביקרנו בכלל במסגדים, לא היינו במוזיאונים, טעמנו אולי שני דונרים ובורקס אחד בעיר שמחזיקה את המאסטרים הגדולים ביותר, לא הגענו בכלל לחלווה ולקוקרץ ושלא נדבר על הצ׳יקופטה שאני לא מאמינה שלא טעמתי. אבל לא נורא, זה קרוב, 150$ לטיסה של שעתיים. אני בטוח אחזור.

istanbulu7