פעם פחדתי מצמחים, פחדתי לגדל אותם, כל קשר עם צמחים עורר בי את חרדת האחריות. הרגשתי לא כשירה לדאוג לחיים שלהם. זה מוזר, אני ילידת חודש שבט, אני אישה של אוכל ואני אוהבת את הטבע עד מאוד. ובכל זאת, משהו במראה של צמח רענן מגיע אליי הביתה, מושקה באהבה ובאורך לא ברור קמל ומת העציב אותי עד הימנעות.

hp3

לפני כמה שנים חברתי אחותי אלישבע התחילה לעבוד במשתלה, ולאט לאט היא הזרימה אליי הביתה אדניות ושתילים יפים וחיברה אותי לטבע קטן בלב הבטון העירוני. היא לימדה אותי בסבלנות את רזי ההשקייה, הגיזום והשמש. היא לימדה אותי להיות קשובה לאינטואיציות שלי בכל הנוגע לגידולם ובעיקר האירה את תשומת ליבי להיות קשובה אליהם.

hp6

זה לא איזה עניין רוחני הקשב הזה, זה הכי ממשי שיש. כשצמח מראה סימנים של חולשה, הוא מבקש טיפול, כשהאדמה שלו נראית דחוסה ומעופשת זה סימן שהיא זקוקה לדישון, כשהעלים שלו מתחילים להתייבש הוא מבקש תספורת, כזה קשב

hp4

מהימנעות מוחלטת הפכתי לכזו שמצפה לבקרים של סוף השבוע בהם אני מטפחת את הצמחים שלי, גוזמת את הבזיליקום לפסטו, מייבשת את המרווה לשמן תשרית, מכינה ייחורים מהירקה הפורייה שלי שכבר בכל הבתים של חבריי יש לה איזה תינוק. ההשקייה הפכה למדיצייה, והפרידה מצמחים לתרגול בשחרור.

hp2

היום יש לי ג׳ונגל קטן בבית, אני מתנסה בכל מיני צורות גידול של צמחים ממשפחות שונות, לומדת להרבות אותם, לרפא אותם ממחלות ולהרפא ממחלות בעזרתם. אני לומדת מהם בלי סוף על הטבע שלי, על הגיון, על סבלנות, על קסם ההתמדה, על נדיבות ועל שפע. יש בקשר איתם שפיות שקשה לי לתרגם למילים, הוא איטי ונדיב, פלאי והגיוני. זרע שנשתל לא ממהר לצמוח, הוא צומח בקצב שלו, מבקש שמש, מים, תשומת לב, סבלנות ואמונה…

hp1

זה מעט בעיניי ביחס לזה שכשהוא נובט הפיצפון הזה, וואו אין לו סוף, אפשר להרבות ממנו, אפשר לבשל או לייבש אותו. זה כמעט פסיכופטי להתבונן בטבע בעידן הטכנולוגיה, הוא כל כך יותר מפנק ומתוחכם ויפה בעיניי מכל יצירה אנושית. התחושה הזו שאני מגדלת לעצמי מזונות מסויימים, תרופות (ועכשיו גם לומדת קוסמטיקה) מרוממת לי את הנפש ומפעילה לי את בלוטות הרוק.

hp7

החברים בעיר שרואים את כל זה, מרגישים אותי כבר עם רגל אחת בכפר. אבל עד שיגיע האומץ, העכבר או ההזדמנות, אני נהנית מאורך חיים כפרי בקומה החמישית של דרום העיר. לומדת, מתבוננת, משקה, גוזמת, מייבשת, משרה, מצנצנת, מתסיסה וחוזר חלילה.

hp5

המתכון היום הוא אחד מאלו שמגשימים לי בחלקיות מספקת את פנטזיית הכפר בעיר. כמו הלימונים הכבושים, לחם הכוסמת ועוד כמה שבדרך. מתכון שניתן לי על ידי חבר אהוב שנסע רחוק. מתכון שמתאים לעכברי עיר שחולמים על הכפר, כזה שאפשר להכין ממנו מדף צנצנות שלם ובכל שבת בבוקר להגיש ליד ה- דג מלוח, או לחתוך ממנו בערב חורפי לתוך סלאפי באן, מתכון יפה וירוק לעין וערב לבטן.

hp9 (1)

מתכון לחמוצים של פתיתוש

מצרכים:

  • כמה שיותר מלפפונים קטנים וקשים לצנצנת 3 ליטר
  • ס״מ חומץ 5% (אפשר יותר אם אוהבים את הטעם של מלפפונים בחומץ)
  • 6 כפות מלח אטלנטי
  • כף פלפל שחור שלם
  • צרור שמיר
  • 2 גבעולי סלרי כולל עלים
  • 10 שיני שום
  • מים

אופן הכנה:

  1. לנקות היטב את הצנצנת, למלא במים רותחים, לרוקן מהמים וליבש על מגבת נקייה
  2. להשכיב את הכלי על הצד, ולסדר שכבות של מלפפונים, שמיר, סלרי ושום
  3. למלא את הכלי כך שיהיה דחוס היטב
  4. להוסיף קצת מים מהברז ומעליהם 4 ס״מ חומץ
  5. להוסיף את המלח והפלפל ואז למלא במים עד הקצה
  6. לסוגר את הצנצנת ולנער
  7. לשמור במקרר במשך שבוע ימים, לפתוח ולטעום, אם טעים- מוכן, אם המלפפונים עוד רעננים ולא כבושים, לסגור ולתת להם עוד קצת זמן עד שהם בדרגת הכבישה האהובה עליכם.