רבי נחמן מציע פרקטיקות מרתקות לגאולה אישית ולמסע של חיפוש אמת לאדם הפשוט. התאוריה שלו, לפחות כפי שאני קוראת אותה, מזמינה את האדם לעשות כמה פעולות, אחת מהן היא לעבוד ממקום של פשטות, השנייה היא לא להתייאש והשלישית, והיותר מעשית ומאתגרת היא ללכת לקצוות, להגיע לקצה, להתפרק ואחר כך להרכיב מחדש, טוב, מדוייק ונכון יותר.

לפרק

אלו פרקטיקות מופלאות ויש בהן שורש של אמת כל כך חזק שנוהרים אחריו כבר דורות רבבות של חסידים מכל העולם, ציון הקבר שלו הוא מקום עלייה לרגל ותורתו שינתה את חייהם של אינספור אנשים. ביניהם גם את שלי. כאישה שיוצאת תכופות למסעות, שכמהה לאמת וחמלה, נחמה, פשטות ותקווה אני מוצאת בחכמתו של רבי נחמן ובתורת החסידות כלים וצידה רוחנית ומעשית לדרך שכזו.

חורבן

ואם נדלג בין הנשמה לגוף, ובין תהליכי עומק לתהליכי בישול נגלה שמעבר לכך שהפרקטיקות של רבי נחמן נכונות לאדם, הן מופלאות ונכונות גם ל…מזון. הרי איזו מנה של פשטות אינה נהדרת? ואיזה מנה שהתמידו והאמינו בה לא מופלאה? ויותר מכולן, היש מנה מפתיעה יותר ממנה שלקחו לקצה, פירקו והרכיבו מחדש?

לפרק ולהרכיב

אמנם אומן הייתה נקודת ציון חשובה במסע שלי, אבל לא בשבילה הגעתי לאוקראינה, גם לא בשביל האוכל, וטוב שכך. אומן הפכה למקום שסוחר בקדושה, מעוזם של שבורים שהתאספו במקום עסקני. והאוכל באוקראינה היה אוכל של מדינה במשבר. יצאתי לאוקראינה למסע הרביעי במספרו עם חבורת החסידים שלי. בהובלתם של שלישיית המופלאים של הישיבה החילונית ובתמיכתה של קהילת ROI התחלנו להתגלגל בעולם, יוצרים, מוזיקאים, מפיקים וגרגרנים, בעקבות מסורות יהודיות אבודות. לפני שלוש שנים היינו בקרקוב, מאז הספקנו להתגלגל בסלוניקי ובמרוקו ובספטמבר האחרון ביקרנו באוקראינה. בכולם מצאנו אוצרות יקרים מפז שממשיכים להאיר.

פתיח

זה היה מסע מופלא, חשוף, מיסטי ומעמיק. טעים? מממ.. לעיתים רחוקות. הרגשתי שאני נחשפת למטבח שעובר מהלך די דומה למה שקרה בישראל בעשורים שקדמו למהפכה הקולינרית. מדובר במטבח עשיר מאוד שמרכז לתוכו מסורות מזרח ארופאיות, רוסיות וצועניות. אבל, מדובר במטבח שנמצא בנקודת זמן של חיפוש ובתהליך מיקוד זהותי. התוצאה היא מנות מאוד לא קוהרנטיות, לרוב מתאמצות מידי ולא טעימות מספיק בלשון המעטה. בשפה פשוטה- אוכל שהתעסקו בו יותר מידי. אם מחפשים היטב, אפשר למצוא לא מעט פנינות קולינריות, אלו לא יהיו מטבחים חדשים, אלא מסעדות פועלים או מקומות שלא מנסים להרשים כמו שוק, בר מקומי, מאפייה טובה. לא מעט אבל לא הרוב. ברגע שיש איזה נסיון לחדש או להרשים התוצאה היא כישלון מפואר. ולכן אני לא אתעכב על הנפילות, כי בגדול בחיים אני באה להרים ובעיקר כדי שאם תמצאו את עצמכם במסע שכזה אני רוצה לעזור לכם להגיע למקומות שיעשו לבטן שלכם לחייך. או לכל הפחות להתפרק ולהרכיב מחדש. 

מהממת

Lviv Coffee Manufacture (כתובת)- את המסע התחלנו בלבוב, עיר מופלאה עם גרוב מדליק. המיבנים אירופה הקלאסית, הרחוב צוענים, החנויות משיק של העשירון העליון עד לדריפט שופס שקונים בהם לפי משקל. הערמתי ים של בגדים מטריפים. שלום מעיל פרווה מנומר, אהלן אהלן חולצת קטיפה בורדו, ברוך הבא תיק עור חום. ובלבוב יש בית קפה אחד עתיק יומין שהקדים את זמנו ובטח מתקדם מאוד ביחס למה שהיה לערים והכפרים שמסביב להציע בעשורים האחרונים. זה מקום מלא בקלאס בלי להיות היפסטרי של הגל השלישי, מוציאים שם קפה מהמם. בכניסה לבית הקפה יש מכונת קלייה עצומה בגודלה, בגב הקופה עשרות מגירות עם פולים מסוגים שונים ותערובות מופלאות. הם שמרו שם על עיצוב עתיק והתחושה שם היא וינטג׳ית שממש אפשר לדמיין איך קרתה בו היסטוריה, איך התאהבו שם ונפרדו שם וחגגו שם והתנחמו.. וכמה נעים שהריח של הקלייה שאופף את המקום. הם גם כל כך גאים בקפה שלהם, ובצדק, שהדרך היחידה לצרוך אותו היא או בצורתו הגולמית, קרי לקנות פולים הביתה, או לשבת לשתות כוס קפה במקום. נפלא.

קפה 1

קפה 2

Lviv Galician Cheese Cake and Strudel Bakery (כתובת)- לא רחוק מהקפה ישנה מאפיה מתוקה שאופה עוגות מסורתיות נהדרות. ניסיתי את שטרודל הדובדבנים שהיה חמצמץ וטעים, מסוג הקינוחים שהם לא מתוקים מידי והאפטר אפקט שלהם נעים. ממש אהבתי את כל מה שקורה עם דובדבנים באוקראינה, הם משמרים אותם בצורה כזו שמצליחה לשמר טעם ממש טוב של הדובדבן ולא מייצרת את הטעם המוזר לא מוגדר הזה שיש לרוב בשימורים של דובדבני אמרנה מפונפנים. פשוט וטעים. הבצק דקיק ונפלא, מחזיק את התוכלת ונמס בביס. הייתי חוזרת לנסות שם עוד עוגות אם רק הייתה לי הזדמנות.

שטרודל

וריניקי (Vareniki)– צאו מהקונדטוריה, פנו שמאלה ורדו עם הכביש עד שתראו מצד ימין שלכם מסעדת פועלים קטנה עם המון תמונות של וריניקי וחצ׳פורי על הדלתות. אין למקום שם באנגלית, או נקודת ציון בגוגל, אבל יש שם ורניקי מ-ד-ה-י-ם. יש לי חוק כזה שכשאני מחפשת מקום לאכול אני אף פעם לא יושבת איפה שיש תמונות של המנות על התפריט או בכניסה למסעדה. זה מרגיש לי כמו מלכודת תיירים וזה כנראה נכון לרוב המקומות אבל לא לאוקראינה. אחת המציאות המוצלחות הייתה מסעדת הוריניקי בלבוב. פסחתי על ה״חוק״ והתיישבתי שם הודות להכוונתו של מורי ורבי הדיי עפאים. מסעדה קטנה שמגישה שלל כיסוני בצק מהמטבח האוקראיני והגאורגי והבצק שלהן גאוני ורך ודקיק ונהדר. ניסינו שם את הוריניקי עם הפטריות ותפוחי האדמה, התרד והגבינה. נישנשנו גם הרינג וקינחנו בוריניקי עם הדובדבנים שכה ציפיתי לו והיה נפלא.

ורניקי לבוב

מפה לשם אני קולטת שבכל מסע אוכל כזה אני חוזרת עם תובנות לגבי מקומות לאכול בהם אבל גם לגבי חומרי הגלם הייחודיים שיש למקום להציע. ההפתעה של המסע האחרון הייתה הדבש הכל כך נפלא. באחד הכפרים הדיי מצא איכרית אחת שמכרה דבש מכל מיני סוגים, אחד מהם היה לימוני וכל כך מלא בטעם שפשוט לא יכולתי להפסיק ללקק אותו. מצאנו באותו כפר תפוחי עץ ועשינו לנו ראש השנה קטן. אפשר למצוא את צנצנות הדבש בצידי הדרך ובשווקים המקומיים

דבש

Kumanets-(כתובתהארוחה האחרונה שלנו הייתה מהסוג שבשבילן היה שווה להרחיק ולנדוד עד אודסה. ארוחה שהיא התגשמות של הפנטזיה שלי על המטבח האוקראיני. אוכל מקומי פר אקסלנס, בלי טוויסטים ועם גינונים שיאים למקום, ואני אפרט: המסעדה כולה מעוצבת ברוח כפרית מקומית מוגזמת, פוחלצים של תרנגולות, אווירה של אסם, עבודות רקמה תלויות, המלצרים לבושים בבגדים מסורתיים רקומים וריהוט מעץ מלא וכבד. על השולחן חיכו לנו: מים מתובלים בפירות, כבד קצוץ מופלא, צלחת עם חמוצים תוצרת המקום ביניהם העגבנייה המוחמצת (שהיא דבר נהדר), סרדינים כבושים וסלט ירקות. הייתה מנה עיקרית אחת, עניין נדיר ביחס לארוחות האחרות שהיה בהן שפע לא מאוזן ובעיקר לא טעים. בקומנץ הגישו למה עיקרית צלחת של וריניקי ממולא תפוחי אדמה עם בצל מטוגן מעל וקערית סאוור קרים. זהו. בלי שטויות. הביצוע היה מהולל והמנה הייתה טובה בפשטות שחסרה לי בכל המסעדות האחרות. זה היה כל כך טעים ומאוזן. אוקראינה, לא אמרתי נואש.

מסעדה אחרונה

סעודה אחרונה 1

קפה דיזנגוף– (כתובת) אודסה היא ללא ספק אחת הערים האדירות שביקרתי בהן, ולו רק בגלל שכשמגיעים אליה אפשר להבין כל כך הרבה דברים על תל אביב. כל מי שבנה את תל אביב הגיע מאודסה ושיטוט ברחובותיה מספיק כדי להבין דבר או שתיים על ההגיון של תל אביב. זה הופך אותה למנה הגונה של נוסטלגיה, במחירים של מזרח אירופה. כיףכיףכיף. וזה נעים, להתפרק באומן ולהרכיב מחדש באודסה, זה נעים לדמיין את ביאליק ואת אחד העם ואת דיזנגוף ולהבין שיש מקום ויש זמן ודברים גדולים קורים בישיבה בבית קפה, במסעות ובין חברים. מקום מתוק טעים לחלום בו על כוס קפה וריזוטו פתיתים הוא קפה דיזנגוף.

דיזנגוף

Privoz Market– השוק באודסה.. הו השוק באודסה.. ענק ונפרש על גבי קילומטרים. שוק אינסופי שאפשר למצוא בו הכל. היו בו גבינות ונקנקים ובשרים וירקות ופירות וכל מיני דברים מיובשים וסכינים ומשחיזים וכלי מטבח וכלי בית ובגדים ומה לא. שעה אחת בלבד עמדה לרשותי בשוק וזה מספיק רק כדי לעורר את החשק לחזור לשם ולבלות שם ימים שלמים ולקנות כמה דברים טובים לקחת הביתה. הספקתי לקנות גוש של גבינה כחולה, כמה נקניקים לא מזוהים, סכין ואוכמניות. כולם היו נהדרים ואני ממש סקרנית לחזור לשם. בחיי, אפשר לנסוע ישירות לאודסה ופשוט לבלות ימים שלמים בשוק הזה. דיסנילד לחובבי אוכל וצועניות.

שוק3 (1) שוק2 (1) שוק1 (1) תחת

Maysternya Karameli גם בלבוב וגם באודסה ראיתי את חנויות הממתקים בעבודת יד. חנויות מקסימות שהייתי שמחה להביא אליהם את האחיינים שלי לביקור, כאלה שעושות את המרשמלו בעצמם ומציירות בסוכר ובונות ארמונות יפהפיים מסוכריות, פנטזיה שקמה לתחייה והמוצרים נהדרים.

ממתקים

זה עצוב שאוקראינה במשבר והפערים בין המעמדות מורגשים והכל זועק שחיתות ומלחמה. מה שיפה בשבר זה שיש בו סדקים ודרך הסדקים נגלה אור והאור הזה שם, מי כמונו יודע, מי כמונו מכיר.. אמר את זה הצדיק ל.כהן"There is a crack, a crack, in everything. That's how the light gets in." והרי למדתי במסע הזה איך לפרק ולהרכיב מחדש, עד כמה התהליך הזה קורה בנשמה, בגוף ובצלחת שלנו. אולי הסמיכות של המסע הזה, שהיה המשך של ביקור בקופנהגן, הדגיש את הפער, אבל גם שירטט קו אופטימי, איזה אופק של אפשרות לעתיד טוב יותר.