ברצלונה הייתה עבורי הטוויסט בעלילת היורוטריפ שלי, הרגע הזה במסע שבו הכל התהפך ונפתח. ואולי זו הסיבה שאני מעדיפה מסעות מחופשות. בעוד חופשה היא לרוב זמן קצר וממוקד יעד ותענוגות, מסע הוא מרחב של זמן וספוטנטניות שמאפשר לי לעבור תהליך. השוטטות ברחובות ותחושת החיבור הטבעית לאנרגיות של העיר באופן מיידי היו עבורי הפתעה מנחמת ומחבקת אחרי תחושת הבדידות והשקט השקט מידי בדרום צרפת.

נוף עירוני

לא תכננתי להגיע לכאן, היה לי מסלול ברורברלין, צרפת וינה וחזרה לארץואז בדרום צרפת הרגשתי שאני נחנקת. אולי אני לבנטינית מידי בשביל אסופת הגינונים המנומסים האלו או שמשהו בזרימה שם היה תקוע… אבל כשמצאתי את עצמי מתנועעת בקלילות במרחב הברצלונאי, מתחברת לאנשים, מסתקרנת ומשתוקקת לקום בבוקר ולטרוף את כל מה שיש, חשתי הקלה עצומה.

ברצלונה כלליי

ברצלונה גילתה לי כמה אני פשוט מאוהבת בטמפרמנט הים תיכוני, בשמש ובקולניותנכון ברלין מגניבה לאללה וצרפת טעימה להחריד אבל ספרד מלאת חיים וזה בדיוק מה שאני אוהבתקחו ממני את המגניבות והסטייל ותשאירו אותי עם זיעה מצחקקת. אני לא זקוקה ליותר מזהגראסיאס אה לה וידה.

IMG_1177

זה מתחיל בשיטוטים בעיר. בעוד ברלין וצרפת סובלות מנימוס יתר ומאיפוק מוגזם בכל מה שקשור בהבעה דציבלית במרחב הציבורי, ברצלונה היא פשוט קולנית להפליא. נסיעה בעיר מלווה בקולות של דיבור וצחוק שאגני. רק להאזין לספרדית המתגלגלת שלהם ברחוב, באוטובוס או ברכבת זו חוויה בפני עצמהזה ממשיך בשיטוט בסמטאות, כולם בחוץ, ומי שלא ברחוב במרפסת. כל המרפסות מקושטות בצמחים וכביסה וספרדים וקטלונים חתיכים שנהנים מפיסת השמש שלהם ואני… נהנית מהם

ברצלונה כללי

המסעדות הטובות כאן קטנות והכיכרות רחבות ומזמינות ישיבה ובהייה תוך כדי האזנה לאינספור המוסיקאים שמנסים את מזלםהעיר מפוצצת בתיירים בקיץ, ובמלכודות תיירים מסביב לשנה, למזלי היו לי כמה וכמה מדריכים מקומיים מופלאים שכיוונו אותי לכל המקומות הכי טעימים שישי לעיר להציע. נתחיל?

פיקאסו

(בתמונה: פיקאסו זולל דג, מתוך תערוכה על פיקסו ואוכל)

Garage Bar– (כתובת) את הערב הראשון ביליתי עם חברתי הכה מדליקה קלאודיה בבר היין הטבעי הדנדש שנפתח מתחת לביתה. את קלאודיה הכרתי כשהפקתי את פסטיבל הראונד טייבלס ב-2017. איך שהגעתי לעיר היא חיברה אותי לדופק שלה, ישר לעורק הראשי: הצעקה האחרונה בעולם היין, גברותי ורבותיהיין הטבעי. מדובר בתגלית הקולינרית בה״א הידיעה של היורוטריפ שלי והדבר שהכי העיף לי את השכל. מה זה יין טבעי? זהו יין שבמהלך הייצור שלו מדלגים על כל שלב שאינו טבעי, החל מגידול הגפן ואי שימוש בדשנים פטרוכימיים וכלה באי שימוש בשמרים מתורבתים, גפרית ושאר חומרים, יעני יין כמו שהיו עושים פעם. היין יוצא עכור מבחינת הצבע, לעיתים תוסס ולרב טעים להחריד. כשאני אומרת להחריד אני מתכוונת, שהוא טעים כל כך שזה מחריד שמעולם לא שתיתי יין שכזה. ייבואני ומשווקי היין לתשומת ליבכםהרומן שלי עם היין הטבעי התחיל בברלין שם כמעט בכל מסעדה הציעו לנו יין שכזה. בברצלונה קלאודיה הכניסה אותי לעיניינם והעיניינים מילאו את גביע היין שלי וכך יצא שטעמתי יותר משישים סוגים של יינות טבעיים מרחבי העולם (ראו Vegetal H2O). בגראז׳ תוכלו להינות ממבחר מאוד רחב וחדשני של יינות טבעיים ואנשי צוות שיודעים הכל על כל בקבוק והסיפור שלו. הם ידעו לכוון אתכם ליין הנכון ומנות הטאפאס שיגישו לכם לצד היין יערבו לחיככם ויכניסו אתכם לקצב הספרדי. המלצה אחת לפני שממשיכים, תתחילו את המסע הקולינרי שלכם בפתיח המקומי Pa amb tomàquet, מנהג ספק קטלוני ספק ספרדי ואשאיר את המחלוקות הלאומניות של הספניולים אצלם… ובכן המנהג הוא לשפשף על לחם צלוי שן שום, לרסק עליו בידיכם עגבנייה בשלה, להזליף על הכל שמן זית ומעל הכל לזרות מלחאתם עושים את רב העבודה אבל זה שווה את הביס הטרי טרי הזה.

(לצערי אין צילום טוב. לשמחתי זה קשור בעובדה שלפני שהספקתי להגיד Hola הייתי כבר מבושמת)

קפה מספר 1: Satan's Coffee– (כתובתממש במרכז הרובע הגוטי מסתתר לו קפה מעולה. תוכלו להינות שם מגרסה קרה של Flat white, וגם מאוכל לא רע בכלל שמתאים במיוחד לשעות הבוקר. ניסיתי את הפודינג צ׳יה שהיה מהמם ואת היוגורט עם הפלנטיין שהיה סבבההיוגורט היה באיכות מעולהשמן ומאסיבי ויווני כמו שאני אוהבת אבל הבננה הייתה מגעילה ואולי זה פשוט בגלל שזה לא ממש פרי מקומי.

סנטס (1)

Sucursal Aceitera– (כתובת) במסעדת הטפאס הזו, שהייתה פעם מפעל לשמן זית, מגישים את הטאפסים הכי טובים שאכלתי בכל הביקור, ומי שהיה בברצלונה יודע כמה טפאסים אוכלים שם. המקום מתגאה, ובצדק, בכך שכללללללל הירקות והפירות שמגישים במסעדה גדלים בגינה ששייכת למסעדה. הייתה שם הפריטטה הטובה ביותר שאכלתי מימיי והקרוקטים הכי מופלאים שטעמתי, ה- Boquerones (דגים הכבושים) היו נהדרים כל כך שלא ידעתי את נפשי, בקיצוראחת התחנות המועדפות עליי והמומלצות ביותר.

פריטטה

קפה מספר 2: Dual Cafe– (כתובת) בית קפה מתוק לאללה שמגיש מנות קטנות מצויינות, לגמתי שם פרפה שאין טוב ממנו לימות הקיץ החמים ולצידו זללתי טוסט עם חמון, מוצרלה ועגבניות. אני עוד לא מתמצאת מספיק בכל הנוגע לחמון אבל יכולה להגיד שאחרי היין הטבעי, הוא הכי ריגש אותי, קשה לי עוד להבחין ולהבין מה קורה שם ומה ההבדל בין חמון לחמון, יש להם שם תורה שלמה של אילנות יוחסין של חזירים ושיטות כבישה וייבוש של הבשר ולא מצאתי קצב ספרדי אחד שיודע מספיק אנגלית כדי להסביר לי. לא נורא, אני עוד אתפוס אותו. בנתיים, עזבו אתכם חכמת החמון ופשוט איכלו כפי יכולתכם, חמון מוסיף המון, זה חתיכת בשר משובח שיגרום ללשון שלכם לרקוד.

קפה דואל

Vegetal H2Oפסטיבל יין טבעיכאמור, גולת הכותרת של הביקור הברצלונאי. במקרה, ותודה לאל ולכוכבים על הסידור הזה, הגעתי לפסטיבל היין הטבעי של ספרד, שעתיים על הרכבת עם קלאודיה ומצאתי את עצמי על הר יפהפה עם ייצרני יינות טבעיים מכל העולם, טעמתי שם אינספור יינות ולא האמנתי לפלא הזה, כמה שהיין הזה מלא ועמוק וכמה הטעמים שלו דומיננטיים וקלים להבחנה וכמה הריח שלו משכר. טעם עמוק עמוק עמוק ונורא נורא ברור. כשהתחלתי לגלגל את ה״איך זה לא הדבר הכי מדובר בעולם היין?״ עם חברים מהתחום וגם כשהבעתי את התלהבותי בהמשך הטיול בפני חברים מפריז ומאוסטריה התגובה הייתה אחידה- זה טרנד. אין שם כלום. ואני אומרת, גם הגל השלישי של הקפה זה טרנד ויש שם מלא. זה אולי עוד לא מוערך בפני אוהבי היין השמרניים שהולכים על הקו הקלאסי, אבל בשבילי, בלי להתיימר להיות מבינה גדולה ביין, זה היה פשוט מלהיב וטעים. היו שם יינות ששלחו אותי למרתפים מעופשים של וויסקי וקוניאק וכאלה שהטיסו אותי להרים מלאות בצאן. היה שם יין יפני שהיה כל כך מתוק ושמח שחשבתי שאני עוד רגע הופכת לטמגוצ׳י, ויין גרמני קליל ועדין עם טעמים של אביב ופריחה, ויין ספרדי שמבוקבק בבקבוקי חימר וטעמו מיימי וגבינתי, כן כן, יין עם טעם חזק של גבינה. ריגש אותי שאני לא צריכה לקרוא על התווית מה הטעמים שהיין מגלם בתוכו, זה היה פשוט ברור כל כך ומפתיע שהיין שימח את לבבי. לצד כל החגיגה הזו הספרדים החמודים האלו העמידו מחבתות פאאיה ענקיות וכולם התהלכו מבושמים ושמחים והיין נשפך כמו מים ואני פשוט התעלפתי מעונג וישנתי בחלום מתוק כל הדרך חזרה לעיר. יש לציין שכששותים יין טבעי אין האנגאובר גם אחרי 50 כוסות. כן כן. 50 טעימות של יין, שעתיים שינה והייתי כמו חדשה.

פסטיבל

פסטיבל יין טבעי

בישולים בביתבכל מקום שאני מגיעה אליו אני דואגת למלא את המקרר בדברים שאין/קשה להשיג בארצנו או בדברים שייחודיים למקום ולעונה. ככה שאני מבשלת לפעמים כשנמאס לי לאכול בחוץ וגם מנקזת את ההשראה שלי לתוך איזה צלחת טובה. מלאי המקרר שלי בברצלונה הכיל חמון, והיו גם סוגים שונים של עגבניות ודגים כבושים ולא יכולתי להתאפק עם אספרגוס ופטריות ופירות יער ויוגורט כבשים אורגני וכמה חטיפים ומשקאות מסקרנים. ככה נולדה הפסטה הזו (מתכון בקרוב)

אוכלת בבית

Brunch & Cake– המקום הזה נולד ללא ספק למטרה אחת: אינסטגרם. אוכלים שם עם העיניים, הבטן קצת פחות מתפננת. מרבית הארוחה עסקתי בלהביט לצדדים ולראות מה היצירה הבאה שיוצאת מהמטבח או איזה עוגה נוספת לבר המתוקים המפואר. ומסתבר שאין טוב לעסקי המזון ממראה העיניים, תור ארוך משתרך מחוץ לבראנצ׳יה היפה הזו והיא מונה היום כבר חמישה סניפים. זה כיף ונחמד לאללה, טעים? לטעמי.. פחות.

בראנצ

שווקים: Marcet de Sant Antoni , Santa Caterina & La Boqueria על אף שציפיתי להם עד מאוד, ושמעתי עליהם רבות, אני חייבת לומר שלא עפתי. כמובן שנהנתי ושהיה לי טעים מאוד לשתות מיצי פירות ולנשנש חמון ומנצ׳גו אבל הרגשתי שזו מלכודת תיירים מתוחכמת. לא עוד מסעדה עם תמונות של התפריט, אבל בהחלט מקום שהוא כל כולו בנוי ומעוצב לחווייה תיירותית חסרת נשמה מקומית וזה עניין מצער שלא משנה כמה אסטטי וטעים הוא יהיה, אין לו טעם אמיתי.

שוק

הערב האחרון בסיבוב הספונטני שלי בברצלונה חסה תחת כנפיהם של התאומים המטורפים מקס וסטפנו קולומבו, גם אותם פגשתי בפסטיבל הראונד טייבלס (עוד לא קראתם? זה ממש כאן). לתאומים רשת ענפה של עסקים מצליחים ברחבי העיר. הראשון הינו Xemei בר טאפאס איטלקי ספרדי שפתח להם את הדלת לעולם הזוהר. מתארחים בו מיני סלב כגון הליידי גאגא ותום יורק ועוד כהנה וכהנה כהני מוסיקה ושאר אומנויות. יש להם גם בית מלון בוטיקי ומהמם Casa Bonay שפתחנו בו את הערב שלנו עם קוקטייל שקיעה בבר שעל הגג, פיצריה איטלקית מופתית העונה לשם המפואר: Frankie Gallo Cha Cha Cha. ואת גולת הכותרת, הבר שהייתי רוצה שיהיה הבר שלי שמתחת לבית Bar Brutal (כתובת)מעבר לעיצוב מעורר ההשראה של הבר הוא כזה שמגיש מגוון רחב של יינות טבעיים לצד מנות מוקפדות ויצירתיות כגון אוייסטר בסירופ קולורבי, קרם פרש עם סשימי טונה אדומה ושזיפים בכל מיני צבעים והמפתיע מכולם פלאן (מי בכלל אוכל פלאן ב-2018) כרמל מלוח עם ליקריץ וזייתים. כן בבקשה. עוד ועכשיו.

פלאן

נפרדתי מברצלונה ומחברתי היקרה באוכל רחוב פרואני ב-Toma-ya. קלאודיה התעקשה שאנסה כשנחרדה לגלות שמעולם לא טעמתי סביצ׳ה פרואני פר אקסלנס. והיא צדקה. זה הכי טוב שיש. הזמנו שתי מנות, אחת עם ניחוח יפני אצות סויה וקרם וואסבי, סלמון ואבוקדו ואחת קלאסית עם דג לבן קרם בטטה, סוגי תירס שונים ותועפות ליים וצ׳ילי. זו הארוחה המושלמת למזג האוויר הלוהט והלח של ברצלונה בקיץ וכמו ההרמוניה שחוויתי עם המנה הזו כך גם התובנה החשובה שלי מהסיבוב הספונטני הזה, לכל דבר זמן ועת לכל מנה. התאימו את תכניותכם למצב הרוח, התאימו את הארוחה שלכם למזג האוויר, התבוננו מסביב- מה יש לעולם להציע לכם ברגע זה ממש ומה מבין כל האפשרויות הכי מדוייק לכם. כשאני מצליחה לבחור כך, הכל נעשה הרמוני, נעים וטעים.

סביצה