כמו כל ישראלית טובה אני חולה חולה חולה על קומבינות. התחושה הזאת של ניצחון האדם הקטן על המערכת, להצליח להכניס מיליון דברים ביחידת זמן קצרה- אושר, לסגור סידורים מעצבנים ברצף בלי לחכות בתור- גן עדן, לקבל מוצר בזול יותר מכולם- הללויה. אבל הקומבינה שאני הכי אוהבת יותר מכל הקומבינות כולן, זו ארוחת קומבינה. או יותר נכון- בישול קומבינה.
 img_1469
מה זה בישול קומבינה?
בישול קומבינה זה להמציא תבשיל ממצרכים שנמצאים בבית כשלפחות אחד מהם, אם לא יותר הוא שארית של תבשיל קודם. ע"ע: הבשר של החמין, חתיכה אחרונה של דג, שארית של רוטב, נוזל של מרק או במקרה הזה חצי סיר אורז לבן. מדובר באסופה רנדומלית של שאריות ומצרכים שמצויים במקרר, שביום רגיל לא הייתי מבחינה בקשר ביניהם, אך משנזדמנו- פתאום זה מרגיש שנועדו זה לזו. כלומר- התבשילים המדהימים האלה שלעולם לא הייתי חושבת ליצור אותם מאפס, אלו תבשילים של מקריות.
img_1471
יש לזה גם שיאים- כשתבשיל קומבינה הופך למשהו קבוע. אמא שלי נניח, שהיא באמת מלכת הקומבינות (בכל זאת, גידלה חמישה ילדים עם קריירה מפוארת) והיא ה-השראה שלי לבישולי קומבינה, מכינה כבר חלק מהדברים בידיעה שהיא ת'קמבן מהם משהו בעתיד, וכך היא לוקחת את זה ללבל הכי גבוה בז'אנר.על קומבינת הסלמון שלה ארחיב בפוסט אחר…
img_1472
סיפור: בשבת האחרונה חזרתי מטיול עם חברים, הגעתי הביתה בשעה כזאת שלא מבאס לפרוק ושיש עוד כח לעשות משו, אז החלטתי שאני מדגמת לעצמי אוכל לכל השבוע. פתחתי את המקרר הריק למדי וראיתי את המצרכים הבאים:
  • סיר עם שאריות של אורז לבן מבושל
  • עגבנייה אחת רכה וגבולית
  • גוש קטן וישן של גאודה שתותיר את הנוגס בה חסר שן
  • ביצה בודדה על המגש
  • חצי גביע של שמנת חמוצה
  • צרור מנגולד ששני עליו החיצוניים כבר היו עייפים והתחילו להשפיע על החבר'ה
  • שן שום בסלסלת יבשים ריקה
  • ומיכל אחד שלם וחדש של שמנת לבישול (אבל מה, 10%)
  • 2 גרגרים אחרונים של מלח גס שכתשתי… סתם. תבלינים יש לי תמיד בשפע: מלח, פלפל ואגוז מוסקט

ותיקרא הקומבינה: קנלוני מנגולד ברוטב רוזה רזה

img_1476

הדבר הכי מופלא כאן הוא הנגיסה בצינורות הירוקים האלו. התהפכו היוצרות, בדרך כלל בקנלוני המעטפת פחממתית והמילוי ירקותי. אבל יש משהו קסום בהיפוך הטקסטורות. הביס במנגולד הבשרני דרך האורז הרך הוא ביס כל כך נעים, טעים ועדין. הרוטב שעוטף אותו מחמיא גם למנגולד וגם לאורז, יש בחלביות הזו מאה אחוזים של עדינות רכה ונעימה. הגבינה הישנה נותנת את העוקץ הקטן הזה ואת החריפות המאוזנת שמכניסה עניין. אה ויותר מהכל הגבינה נותנת את הקריספ הזה המתמתח של הגבינה המותכת. אלוהי. זה מאפה שיכול להתאים לחגים כמו שבועות ולרגעים שזקוקים בהם לנחמה. כמו הרגע הזה שסופש מדהים פשוט נגמר.

img_1480

קנלוני מנגולד ברוטב רוזה רזה
מתכון ל-20 יחידות קנלוני מנגולד
מצרכים:
  • 10 עלי מנגולד
  • 2 כוסות אורז מבושל
  • שן שום
  • 1 ביצה
  • 200 גרם גבינה קשה (מכל סוג) מגורדת
  • חצי גביע שמנת חמוצה 15%
  • מיכל שמנת לבישול 10%
  • עגבנייה גדולה ובשלה
  • 2 קורט אגוז מוסקט
  • מלח, פלפל
 הוראות הכנה:
  1. שוטפים את עלי המנגולד, מורידים את החלק הלבן, גם זה שבעלה עצמו כך שנשארים עם שני חצאי עלים ללא גבעול. אם העלים ממש גדולים אפשר לתת עוד חיתוך לרוחב/ לאורך. הכוונה היא לייצר עלים למילוי (קצת יותר גדול מעלה לזניה ממוצע).
  2. מחממים תנור ל-180 מעלות.
  3. בקערה מערבבים שתי כוסות של אורז מבושל, ביצה, חצי מיכל שמנת חמוצה, מלח, פלפל, שן שום קצוצה וכמה גירודים בפומפייה של אגוז מוסקט.
  4. ממלאים כל עלה ומגלגלים לצינור ומניחים בתבנית אפיה. חוזרים על הפעולה ומסדרים את העלים בצפיפות ובתורים.
  5. לתוך קערת האורז שהתרוקנה (קומבינה בתוך קומבינה: כמה שפחות כלים לשטיפה) מגרדים את העגבנייה בפומפיה, ומערבבים עם שמנת לבישול, מלח, פלפל וקורט של אגוז מוסקט.
  6. מוזגים את הרוטב על הקנלונים שלנו, ומעל הכל מגרדים את הגבינה.
  7. מכניסים  לתנור ל- 20 דקות, ומוציאים כשהגבינה שחומה וכשהעלים הכהו את צבעם.
לאובססיביים לקומבינות- המלצה:
יום ראשון חזרתי מיום ארוך והתבאסתי לאכול את אותה ארוחה פעמיים לכן: טיגנתי במחבת קטנה 3 פרוסות עגבנייה עליהם שמתי 4 צינורות מהקנלוני מנגולד שיתחממו ועל הכל שברתי ביצה- יצאה שקשוקה מהסרטים!